למה אנחנו בלופ?

מכירים את זה שאתם מרגישים תקועים בתוך לופ

שיש סיטואציות שחוזרות על עצמן שוב ושוב

ואתם לא מצליחים לצאת ממנו.

לופ, זה משהו שהולך וחוזר, בחיים שלנו ותמיד חוזר.

אני מרגישה שאין לי שליטה עליו, שאני תקועה בתוכו, הוא אוטומטי.

הוא פוגע לנו באיכות החיים ומונע ממני להתקדם בחיים.

לדוגמא: זה כמו אישה שיכולה להרגיש שהיא מנוהלת על ידי המצב רוח של בעלה כל הזמן והוא פאסיב אגרסיב, ואת בלופ לא מצליחה להשחרר מהדבר הזה או משהי שכל הזמן מרצה אחרים עד שהיא כבר לא יודע מה הקול והרצון שלה מרוב שהיא רגילה לרצות, מה שבסך הכל היא רוצה שיאהבו אותה, אבל זה מרגיש ריצוי וזו לא נתינה שבאמת ממלאת אותה מבפנים והיא בלופ.

כולנו סובלים מלופים, ומרגישים את זה בעוצמה שונה.

חלקנו מרגישות יותר, ועמוסות מזה רגשית זה יכול להוביל להצפה רגשית, חלקנו מרגישות את זה פחות כי אנחנו יותר יציבות בחיים.

הלופים שמגיעים אלינו לחיים, מעכבים אותי מלגדול ולהתקדם כמו שבאמת היינו רוצות.

בואו נבין איך לופים נוצרים אצלנו בראש וזה קורה מכמה סיבות:

סיבה 1 - אנחנו לא מחוברים לרצונות ולחלומות שלנו

הרצונות שלנו הם אינסופיים, יש לנו שני סוגי רצונות:

• רצון נגלה, זה רצון שאני רואה אותו כמו רצון לשדרג את העבודה, לצאת לחופשה, לקנות בית, אלו כל הרצונות שאנחנו ערים אליהם.

• רצונות עמוקים יותר, שנמצאים בעמקי נשמתנו אלו התשוקות והחלומות שלנו. העניין הוא שלא תמיד אנחנו נותנים לרצונות העמוקים שלנו מקום, או מסכימים להתבונן בהם, זה ממש מפחיד אותנו מה נגלה.

בחורה שליוויתי שככל שנכנסנו פנימה לדייק אותה, גילינו שהחלום שלה היה להיות מדריכת הורים, והיא ממש טובה בזה ואוהבת את התחום. כששאלתי אותה "למה את לא הולכת ללמוד את זה?" היא ענתה לי "מי מבטיח לי שאני ירוויח בהדרכת הורים כמו שאני מרוויחה בהייטק?" . היא כל כך פחדה להגשים את החלום שלה, שמרוב פחד היא סיפרה לעצמה סיפור שאין סיכוי שהיא תרוויח בזה מספיק כסף, וזה הסיפור שמנע מהחלום הזה לצאת.

בינתיים, היא המשיכה לעבוד בהייטק אמנם הרוויחה שכר נאה אבל היתה מאוד מתוסכלת, לא הרגישה שהיא מגשימה את עצמה, לא הרגישה שהיא במקום שמדויק לה, על הדרך פיתחה אסטמה וזה כבר הגיע לפגיעה הפיזית.

הרבה פעמים הרצונות שלנו, דופקים לנו בדלת, מבקשים שנגשים אותם

אבל אנחנו מטאטאים אותם מתחת לשטיח, "לא עכשיו, כשהילדים יגדלו", "אין לי זמן אני בתקופה עמוסה בעבודה".

רובנו כל כך קבורות בשגרה של בית, עבודה, משימות בלתי נגמרות שהשארנו אי שם מאחור את המודעות העצמית ואנחנו לא במודעות, אנחנו לא קשובות לעצמנו, לרצונות שלנו ולמה באמת ימלא אותנו מבפנים

אנחנו כל כך בכהות חושים ברשימת המטלות שאנחנו לא מצליחות לראות את הרצונות העמוקים שלנו.

מה שאנחנו מפספסות כאן זה את הנקודה, שרצון עמוק לא סתם קיים בתוכי.

זה רצון שהולך וחוזר, ותמיד חוזר כי זה רצון שמגיע מתוך תשוקה, זה טבוע בי.

אם אני לא אתן לו מקום, אני עלולה למצוא את עצמי בגיל 50, מסתכלת בחרטה אחורה על השנים,

איך לא נתתי לחלומות ולתשוקות שלי מקום, ונשארתי 20 שנה בעבודה שלא היה סיפוק בה, איזה מיותר.

כל עוד יש לי רצון עמוק שאני לא מתקדמת לכיוונו, אני ימשיך להיות בלופ.

בשביל להבין מה אני רוצה, אני צריכה ולהיכנס פנימה לדייק את עצמי ולהצליח להגיד מה אני רוצה.

סיבה 2 - הפער בין הרצוי למצוי במעגלי החיים

המבנה של כולנו בנוי משלושה מעגלי חיים. מעגל אישי, מעגל זוגי/משפחתי ומעגל מקצועי. ברגע שאחד המעגלים נמוך, ואנחנו חווים פער בין הרצוי למצוי, אנחנו חווים משבר פנימי.

אם למשל הזוגיות שלי במקום לא טוב, נוצר פער בין הרצוי למצוי במעגל הזוגי שלי.

במצב המצוי - אני בזוגיות שמתסכלת אותי

לבין המצב הרצוי - איזה זוגיות איך אני מצפה ושואפת שהזוגיות שלי תהיה

וכשיש פער בין הרצוי למצוי, זה מאוד מתסכל אותי.

הסיפוק האמיתי בחיים לא מגיע מהחומר - מעוד חופשה שווה בקאריביים, או מאייפון חדש שקניתי,

אלא הוא מגיע מהתחושה שאני גדלה, מתקדמת לרצונות ולחלומוןת שלי ומתחילה לסגור את הפערים בתוכי.

ברגע שהפער מתחיל להסגר, רק אז תחושת התסכול מתהפכת, והופכת לסיפוק אמיתי.

כשאנחנו נותנים לרצונות העמוקים שלנו מקום, אנחנו נותנים לעצמנו מקום, ואין יותר מספק מזה.

כל עוד יש פער בתוכי בין הרצוי למצוי, ואני לא עושה פעולות כדי לסגור אותו, אני ימשיך להיות בלופ.

בשביל לצאת מהלופ, אני צריכה להיכנס פנימה, לדייק את עצמי ולהצליח להגיד מה אני רוצה, ולהתחיל להתקדם אליו.

סיבה 3 - הרגלים שמים לנו מקלות בגלגלים

הרגל זה משהו שמוטמע בתוכי, ואני עושה על אוטומט.

כמו לרכב על אופניים, גם אם אני לא ארכב 5 שנים כשאני יעלה על האופניים אני ברגע אחד יידע לרכב

למה? כי זה הרגל שקודד בתת מודע שלי, כשלמדתי לרכב על אופניים.

הרגלים מנהלים אותנו כל הזמן חלקם מקדמים אותנו וחלקם מעכבים אותנו, השאלה כמה אנחנו מודעים אליהם.

הרגלים מקדמים אלו האיכויות, היכולות והכישרון שאיתם הגענו לעולם אות חלקם אספנו בדרך.

הרגלים מקדמים יכול להיות: יצירתיות, ביטחון עצמי, האצלת סמכויות, יכולת קבלת החלטות ועוד.

השאלה כמה אנחנו מודעות להרגלים המקדמים שלנו וכמה אנחנו דואגות לבטא אותם, בעבודה ובחיים האישיים.

לדוגמא: אם אני מאוד יצירתית, ואני עובדת בעבודה שמאפשרת לי לבטא את היצירתיות, אני יעוף.. אני ירגיש שאני מגשימה את עצמי בעבודה. המטרה שלנו בחיים היא כל הזמן להיות באזורי ההרגלים המקדמים שלנו, אז אנחנו גדלות ומסופקות מהחיים.

יש לנו גם הרגלים מעכבים. אלו הרגלים ששמים לנו מקלות בגלגלים, תוקעים אותנו במקום ולא מאפשרים לנו להתפתח ולהשיג את מה שאנחנו רוצות בחיים. הרגל מעכב זה יכול להיות חוסר ביטחון, דחיינות, חוסר יכולת קבלת החלטות, לראות את חצי הכוס הריקה ועוד.

לדוגמא: משהי שסובלת מהרגל מעכב של "חוסר ביטחון עצמי". בעבודה שלה, לא משנה כמה היא מעולה, היא לא תרגיש ראויה לדרוש שכר גבוה יותר ובכל פעם שהיא תפנה למנהל שלה, היא תקפא במקום, הפחד משתק. ההרגל הזה תוקע אותה במקום ומונע ממנה להתקדם. עד שהיא לא תעבוד עליו ותשנה להרגל מקדם "ביטחון עצמי" היא כלואה בלופ.

ההרגל הזה ינהל אותה בשלושת מעגלי החיים – אישי, זוגי/משפחתי ומקצועי. זה אומר שהיא תפגוש את זה גם מול בן זוג. לא תמיד היא תביע את הרצונות שלה, מתוך פחד שהם לא יתקבלו ולכן לא תבטא אותם ותישאר מתוסכלת עם הרצון האמיתי שלה בתוכה.

אותו הרגל של חוסר ביטחון תוקע אותה במקום, היא בלופ. עד שהיא לא תשנה את ההרגל מ"חוסר ביטחון"

להרגל מקדם "ביטחון עצמי" זה מה שהיא תרגיש. אפשר לחיות ככה חיים שלמים, בלי תחושת סיפוק ובלי התקדמות.

הרגלים מעכבים פוגעים לנו באיכות חיים ומונעים מאיתנו להתקדם.

איך משנים הרגל מעכב של חוסר ביטחון להרגל מקדם של ביטחון עצמי?

צריך להבין שהעבודה היא פנימית, בתוכי. צריך לשנות את התנועה הפנימית שכרגע היא אוטומטית, כי אנחנו רגילים להגיב בצורה מסוימת.

בונים ביטחון עצמי ע"י פעולות קטנות שאנחנו עושות ומצליחות בהם, וגורמות לנו להרגיש תחושת מסוגלות ויוצרות לנו הצלחות קטנות בחיים. בהדרגה הביטחון העצמי עולה, כשאני מרגישה שאני מרגישה שאני מצליחה,

עד שההרגל הופך לביטחון עצמי.

כל עוד נעשה את אותה הפעולה, תמיד נקבל את אותה התוצאה.

אם אני רוצה לשנות את התוצאה, אני צריכה לשנות את הפעולה שלי, את תנועה הפנימית שלי.

סיבה 4 - אנחנו לא מחוברים למצפן הפנימי

המצפן הפנימי מורכב מעוגן פנימי שאני בונה לעצמי, מצב שבו אני סומכת קודם כל עצמי ומתנהלת בעולם בתחושה שאני בטוחה בעצמי. יש לי כלים לקבל החלטות, להיות קשובה לעצמי והשליטה על החיים בידיים שלי.

כדי לבנות מצפן פנימי חזק ויציב זה לחזק עוגנים בתוכי מכמה רבדים:

// ללמוד לנהל את האנרגיה שלי להשקיע במה שמפתח או ולשחרר את מה ששואב לי אנרגיה.

// לנהל לעצמי מרחב נקי, בלי שואבי אנרגיה עם גבולות בריאים ועוגן של משפחה וחברים.

// להכניס תשוקה לחיים, חוג לנשמה, בילויים שיעזרו לי לתחזק תדר גבוה.

// להקשיב לקול הפנימי, להיות קשוב לעצמי ולאינטואיציה שמכוונת ומובילה אותי את הדרך.

// להאמין בעצמי ובדרך שלי להיות בביטחון עצמי, ללמוד לקבל החלטות ולסמוך על עצמי.

אני מזמינה אותך למרחב שלי, להיכנס פנימה ורגע להבין איך מערכת ההפעלה שלך עובדת

מה נעים לך ומה לא, להגדיר מחדש גבולות ולהצליח להביא את עצמך כאן ועכשיו מי שאת, באותנטיות שלך

אני אגלה לכם סוד, את התהליך הזה כולם צריכים אבל לא כולם בשלים אליו.

ברגע שנכנסים פנימה ומתחילים לעשות סדר ביני לבין עצמי ולדייק את המשבצת שלי, כל המציאות משתנה, במיידי.

כשאני משתנה זה משפיע על כל מערכות היחסים שלי, הסביבה וההתקדמות שלי בחיים וזה מטורף.

זה תהליך משנה חיים לטובה. בואי להתאהב בעצמך מחדש אחת על אחת

דנה דהן